החלטה בתיק תא"ק 52534-11-12

כעולה מכתב התביעה הנתבע 2 ערב בערבות בלתי מוגבלת להתחייבויות הנתבעת 1, חברה בע"מ.

בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה גם בקשת התובע להטלת עיקולים זמניים על נכסי הנתבע 2 אצל 8 מחזיקים.

הבקשה נסמכה בתצהירו של מר סבירסקי.

ביום הגשת הבקשה ניתן צו עיקול, בו נקבע, בין היתר, כי הבקשה ונספחיה מבססים את עילת התביעה בתובענה העיקרית.

ביום 24/12/2012 הגיש הנתבע 2 "בקשה להסרת עיקולים" בה עתר למתן 3 סעדים כלהלן:

1.         הסרת העיקולים שהוטלו בתיק זה;

2.         ליתן כל סעד אחר שימצא לנכון, לתיתו;

3.         לחייב את המשיב בהוצאות הבקשה ובשכ"ט ומע"מ גם.

המבקש מסכים, כי ישנן ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת התביעה, כי יש למבקש טענות הגנה מצוינות כנגד התביעה, אולם אותן יביאו במסגרת התיק העיקרי ולפי המבקש נימוקים לתמוך בסעדים המבוקשים על ידו בדמות העדרן של ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסה"ד (סעיף 5 לבקשה).

המבקש מציין בסעיף 12 לבקשה, כי לא הונחה תשתית עובדתית אף לא לכאורה לקיומו של חשש, כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסה"ד.

המבקש מציין בבקשה, כי מאזן הנוחות פועל לטובתו ולחובת הבנק.

עוד מציין המבקש, כי אל מול הפגיעה בזכותו הקניינית, זכויות המשיב הינן אובליגטוריות בלבד באשר מקורם בערבות המבקש לחוב הנתבעת 1.

בהיות זכות הקניין זכות חוקתית המעוגנת בסעיף 3 בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש ליתן הבכורה לפגיעה בזכות הקניין של המבקש כנגד הפגיעה בזכויות האובליגטוריות שבידי המשיב.

הבקשה לא נסמכה בתצהיר המבקש.

ביום 10/1/2013 התקיים בפני דיון בבקשה (מועד קודם נדחה בהסכמת הצדדים).

ב"כ המבקש, במענה לשאלת ביהמ"ש, ציין, כי אין לו ענין לחקור את המצהיר מטעם המשיב אשר התייצב לחקירה נגדית.

בנסיבות אלו סיכמו הצדדים בע"פ את טיעוניהם ומכאן החלטתי.